לא עוד אולם תצוגה: ביקור אצל יניב לוינסון, במקום שבו עדיין מתרגשים מאודיו
יש ביקורים שנולדים כדי לבדוק מוצר מסוים, ויש ביקורים שמתחילים במוצר ובסופו של דבר הופכים למשהו רחב יותר. הביקור שלי ושל חברי תומר אצל יניב לוינסון היה מהסוג השני. הגענו, בין היתר, בגלל זוג רמקולים מאוד לא שגרתי של Diptyque Audio, אבל מהר מאוד התברר שהסיפור האמיתי הוא לא רק זוג הרמקולים שעמד מולנו. הוא היה המקום, המוזיקה, האירוח, השיחה, ובעיקר אוסף די חריג של יצרני High-End שכל אחד מהם מנסה לפתור את אותה בעיה עתיקה בדרך אחרת: איך גורמים למערכת להפריע פחות למוזיקה.
כבר בכניסה האווירה הייתה שונה מזו של אולם תצוגה שבו אתה מרגיש שמישהו מחכה שתשאל כמה עולה המוצר שמולך. אצל יניב מתחילים לדבר. על מוזיקה, על מערכות, על חדרים, על מה עבד ומה לא עבד, על מוצרים שאהבנו בעבר ועל הדברים שאנחנו עדיין מחפשים. היו קפה, הרבה מוזיקה, החלפת קטעים וקצב שלא הרגיש כאילו מישהו מסתכל על השעון. זה היה ביקור אצל אדם שחי את התחום, ולא רק מוכר אותו. זו גם הייתה התחושה שעלתה אצלי מהביקור המקורי: לא הגענו לבצע מבחן עם טבלת ציונים, אלא להכיר מקום, אדם וגישה לאודיו.
הדבר הראשון שתופס אותך הוא דווקא הבחירה במותגים
אחרי שעברתי גם על הקטלוג של לוינסון אודיו, הבנתי טוב יותר מה הפריע לי לכתוב על הביקור ככתבה על Diptyque בלבד. זה פשוט מפספס חלק גדול מהעניין. נכון להיום מופיעים באתר שמות כמו ACCUSTIC ARTS, Apertura, Diptyque Audio, Gauder Akustik, QLN, Kerr Acoustic, Kora, KBL Sound, Carbide Audio, NEO High End ו-TriangleArt. זה כבר לא אוסף מקרי של מוצרים. יש כאן אלקטרוניקה גרמנית כבדה, רמקולים צרפתיים ושבדיים עם תפיסות תכנון שונות לחלוטין, פטיפוני קצה אמריקאיים, הגברה צרפתית יוצאת דופן, פתרונות בידוד, מעמדים וכבלים.
וזה אולי הדבר שהכי מצא חן בעיניי אצל יניב. במקום להסתפק רק בשמות שכל חובב אודיו כבר מכיר בעל פה, הוא מחפש יצרנים שיש להם משהו להגיד. לא בהכרח משהו שכל אחד יאהב, ולא בהכרח מוצר שתוך שלושים שניות אפשר להסביר למה הוא "טוב יותר", אלא מוצרים שנולדו מתוך פילוסופיה הנדסית ברורה.
קחו למשל את ACCUSTIC ARTS. מדובר ביצרן גרמני שמייצר את מוצרי ה-High-End שלו בגרמניה, עם דגש כמעט אובססיבי על בנייה, ספקי כוח, מבנה מכני ורכיבים שנבחרים בקפידה. במגברי הכוח של החברה אפשר למצוא תצורות Dual Mono, בנקים עצומים של קבלים, שנאים כבדים ומארזי אלומיניום מסיביים. זה הצד של עולם האודיו שאומר: אם רוצים שליטה, יציבות ורזרבות, בונים מכונה בלי להתנצל על הגודל והמשקל שלה.
ואז, מטרים ספורים משם מבחינה רעיונית, נמצאת Kora הצרפתית. כאן הסיפור אחר לגמרי. החברה פיתחה את טכנולוגיית Square Tube שלה, שבה ארבע מנורות משמשות בשלב הגברה סימטרי ייחודי, בעוד טרנזיסטורי ההספק מספקים את הזרם הדרוש לרמקולים. מבחינת Kora, זו אינה סתם "הגברה היברידית" במובן הרגיל, אלא ניסיון לקחת את המנורה ולהשתמש בה בצורה שונה לחלוטין. זה בדיוק סוג המוצר שאני אוהב לפגוש אצל יבואן: לא עוד וריאציה על אותו מגבר, אלא מישהו שעצר ושאל אם אפשר לעשות את זה אחרת.
ומסביב לרמקולים, עולם שלם של גישות שונות
גם ברמקולים יש אצל יניב ערבוב מעניין מאוד של אסכולות. Gauder Akustik הגרמנית הולכת לכיוון הנדסי מאוד, עם שימוש בדרייברים מקרמיקה, בריליום ואפילו יהלום בחלק מהדגמים, קרוסאוברים בעלי שיפועים חדים במיוחד ומבנים שנועדו לצמצם תהודות של התיבה. בסדרות DARC החברה אפילו בונה את הארון משכבות אלומיניום עם שכבות שיכוך ביניהן. זה High-End גרמני במובן הכי ברור של המונח: קודם פיזיקה, אחר כך פתרון, ורק אז קוסמטיקה.
מנגד עומדת QLN השבדית, חברה שהחלה עוד ב-1977 ומדברת הרבה פחות על אפקט "וואו" והרבה יותר על Timing, פאזה ואיזון. החזית המשופעת והמארז הקטום המזוהה עם הרמקולים שלה אינם רק עיצוב. הרעיון הוא ליישר בזמן את המרכזים האקוסטיים של הדרייברים ולהפחית השפעות של הארון והחזית על התמונה המרחבית. והמשפט של QLN שאולי מסכם את העניין בצורה הכי יפה הוא שהם רוצים שתאזין למוזיקה ולא לרמקולים.
Apertura הצרפתית מוסיפה עוד תפיסה שונה. מאחורי החברה עומדת עבודתו של Christian Yvon בתחום הקרוסאוברים וטכנולוגיית DRIM שפיתח. בחברה מודדים את הדרייברים ומתאימים את הקרוסאובר לביצועים שלהם, ומשקיעים הרבה גם במבנה הארון ובשליטה בתהודות. באתר של יניב כבר מופיע בין השאר ה-Adamante של החברה, וזה עוד אחד מאותם מוצרים שלא מגיעים מהשמות שהתרגלנו לראות בכל מקום.
Kerr Acoustic הבריטית מגיעה מכיוון אחר ומשתמשת ב-Transmission Line המבוסס על עקרונות Quarter-Wave כדי להשיג באס עמוק ומבוקר יותר ביחס לגודל הרמקול, לצד תשומת לב מיוחדת לקרוסאובר. שוב, לא עוד תיבה עם פורט מאחור רק משום שככה נהוג, אלא ניסיון לפתור בעיה אקוסטית בדרך מסוימת.
ואם אתם בצד האנלוגי של התחביב, קשה להתעלם מ-TriangleArt. היצרן האמריקאי מציג פטיפונים, זרועות וראשים שנמצאים עמוק בתוך עולם ה-Ultra High-End, כולל מכונות אנלוגיות מסיביות מאוד שמיוצרות בארצות הברית. באתר של לוינסון מופיעים כיום גם פטיפון Anubis וגם ראשי Apollo ו-Zeus. אלה מוצרים שלא מנסים להעמיד פנים שהם מינימליסטיים. זה אנלוגי גדול, מכני, נוצץ וחסר בושה, ובמובן מסוים כיף שיש גם את הקצה הזה של התחום באותו מקום.
אפילו הדברים שבדרך כלל נדחקים לשולי החדר מקבלים כאן תשומת לב. Carbide Audio מפתחת רגליות בידוד רב-ציריות לציוד ולרמקולים, NEO עוסקת במעמדי High-End ובפתרונות שיכוך, ו-KBL Sound הפולנית מגיעה עם מערכי כבלים, חשמל ואביזרים שמיועדים למערכות ברמה גבוהה. אפשר להתווכח שעות על מידת ההשפעה של כל אביזר כזה, וכדאי גם להתווכח, אבל עצם האפשרות לבחון את הדברים במערכת רצינית עדיפה בעיניי על דיון תיאורטי באינטרנט.
ואז יניב הפעיל את ה-Diptyque
ובתוך כל הדבר הזה עומדים זוג פאנלים צרפתיים דקים שכמעט מסרבים להיראות כמו רמקולים.
Diptyque Audio היא חברה צרפתית שמתכננת ומייצרת בצרפת רמקולים מישוריים בטכנולוגיה איזודינמית. במקום וופר קונבנציונלי שנע קדימה ואחורה בתוך תיבה, יש כאן ממברנה גדולה ודקה מאוד שפועלת בשדה מגנטי ומתנהגת כדיפול, כלומר מקרינה גם קדימה וגם אחורה. החברה משתמשת בטכנולוגיית PPBM שבה הממברנה נמצאת בין מערכי מגנטים משני צדדיה, לצד טוויטר Ribbon איזודינמי.
הדגם ששמענו היה ה-DP140 MKII, והסיבה שאני עדיין חושב עליו אחרי הביקור אינה מפני שהוא נתן לי את הבאס הכי גדול ששמעתי או את הטרבל הכי נוצץ. להפך. הדבר שנשאר איתי הוא האופן שבו הוא הצליח להפסיק להזכיר לי שאני יושב מול שני רמקולים.
יניב הפעיל את המערכת. בהתחלה אתה עדיין מסתכל על הפאנלים. המוח מחבר אוטומטית בין מה שהעיניים רואות לבין המקום שממנו הצליל אמור להגיע. ואז עוברות כמה שניות והקשר הזה מתחיל להיחלש.
הבמה נפתחת.
לא רק ימינה ושמאלה. היא מקבלת גובה, אוויר ועומק. זמר כבר לא מרגיש כמו משהו שיוצא מאזור הטוויטר השמאלי או הימני. הכלים מתחילים לקבל מיקום משלהם בתוך החדר. תומר ואני הסתכלנו זה על זה יותר מפעם אחת במהלך ההאזנה, בדיוק באותם רגעים שבהם אתה לא באמת צריך לשאול את האדם שיושב לידך אם הוא שמע את מה ששמעת. לפי ההתרשמות שלי באותו ביקור, זה היה אחד הדברים הבולטים ביותר ברמקולים: הצליל חדל להיות מקושר באופן ברור לשתי נקודות פיזיות בחדר.
פירוט שלא עומד ומנופף בידיים
ה-DP140 MKII הוא רמקול מפורט מאוד, אבל לטעמי זה לא החלק החשוב במשפט. יש לא מעט רמקולים מפורטים. חלקם אפילו דואגים שתדע בכל רגע עד כמה הם מפורטים.
כאן זה היה שונה.
נשימות, דעיכות, מרקמים קטנים והחלל סביב הכלים היו נגישים מאוד, אבל לא הרגשתי שהרמקול מושך אותם קדימה רק כדי ליצור רושם. המיד והגבוהים היו נקיים ושקופים, עם מהירות מצוינת ותחושה של מעט מאוד חומר בין ההקלטה לבין האוזן. מה שאהבתי במיוחד היה שהרזולוציה לא פירקה את המוזיקה לחלקים. עדיין שמענו יצירה, לא רשימת פרטים. זו גם הייתה אחת ההתרשמויות המרכזיות שרשמתי מהביקור: ההבדל בין רמקול שמדגיש פרטים לבין רמקול שמאפשר להם להיחשף.
הטכנולוגיה של Diptyque בהחלט מסבירה לפחות חלק מהתחושה הזו. הממברנות הדקות והשטח הגדול, יחד עם פעולת הדיפול, נועדו לייצר תגובה מהירה ופיזור מרחבי שונה מרמקול קופסה קונבנציונלי. החברה עצמה מציינת ב-DP140 MKII מעטפת של 35Hz עד 22kHz, נצילות של 87dB ומבנה דו-דרכי עם שני אזורי מיד-באס וטוויטר איזודינמי.
הבאס היה טוב. אפילו טוב מאוד בהיבטים מסוימים. מהיר, מסודר, נקי, עם יכולת טובה לעקוב אחר קצב ולשמור על טקסטורה. לא שמעתי באס מנופח שמנסה לפצות על מגבלה באמצעות "בום".
ובסוף, המערכת היא רק חלק מהעניין
ככל שהביקור התקדם, הפסקתי לחשוב עליו כעל האזנה ל-Diptyque והתחלתי לחשוב עליו כעל ביקור בעולם האודיו של יניב.
שמענו מוזיקה. דיברנו. החלפנו דעות. לא הסכמנו על כל דבר, וטוב שכך. היו רגעים שבהם עצרנו קטע כדי לדבר על משהו ששמענו, והיו רגעים שבהם הדבר הכי נכון היה פשוט לא לדבר ולתת למוזיקה להמשיך. זה בעיניי חלק חשוב מאוד מאולם High-End טוב. אתה לא צריך להרגיש שאתה נמצא בבחינה, ואתה גם לא צריך לצאת משם משוכנע שכל מה ששמעת היה הטוב בעולם.
אתה צריך לצאת סקרן.
וזה בדיוק מה שקרה לי.
מבחינתי, הייחוד של לוינסון אודיו אינו בכך שיש שם "ציוד יקר". ציוד יקר אפשר למצוא בהרבה מקומות. העניין הוא שיש שם אוסף של חברות עם DNA. Gauder לא חושבת כמו Diptyque. QLN לא בונה רמקול כמו Apertura. Kora לא בונה מגבר כמו ACCUSTIC ARTS. TriangleArt בכלל מגיעה מעולם אנלוגי שבו גם המכונה עצמה היא חלק מהחוויה. אפילו בתחום האביזרים, Carbide, NEO ו-KBL מגיעות עם תפיסה משלהן.
זה הופך ביקור כזה למעניין גם אם אין לכם כרגע שום כוונה לקנות.
שווה לחזור
יצאתי מהביקור עם התרשמות טובה מאוד מה-Diptyque DP140 MKII, אבל לא רק מהם. יצאתי עם רשימה של עוד דברים שאני רוצה לשמוע.
אני רוצה לשמוע מה עושה Gauder במערכת הנכונה. אני רוצה לשבת מול QLN ולהבין את הגישה השבדית שלהם לבמה ול-Timing. מסקרן אותי לשמוע את Kora ואת ה-Square Tube שלה לאורך ערב שלם. Apertura בהחלט נכנסה לרשימה שלי. ואם כבר אנלוג, יהיה קשה לעבור ליד אחת ממפלצות ה-TriangleArt ולא לרצות להניח עליה תקליט.
אבל אולי הדבר הכי חשוב הוא שיצאנו אחרי כמה שעות טובות של מוזיקה בלי להרגיש שעבדנו.
שתינו קפה, שמענו מערכות, דיברנו על התחביב שאנחנו אוהבים וצחקנו לא מעט. בעולם שבו אודיו High-End יכול לפעמים לקחת את עצמו ברצינות מוגזמת, זה לא דבר קטן.
ה-Diptyque אולי ניסו להיעלם מהחדר.
הביקור עצמו דווקא נשאר איתי.
לוינסון אודיו – יניב לוינסון
אנה פרנק 12, בת ים
050-7628600 (יניב לוינסון)
https://www.levinson-y.co.il/
השאירו תגובה