Dolby Atmos, DTS:X, TrueHD, 5.1, 7.1, PCM, Bitstream, ARC ו-eARC. עולם הקולנוע הביתי מלא בשמות, מספרים ותקנים, ולא תמיד ברור מה כל אחד מהם אומר בפועל.

המטרה של המדריך הזה היא לעשות סדר: להבין איזה פורמט קיים בסרט, איזה אות מגיע בפועל לרסיבר, מה משמעות מספר הרמקולים, איך נכון לחבר את המערכת, ומה לבדוק כשהרסיבר לא מציג את הפורמט שציפינו לקבל.

הנקודה החשובה ביותר כבר בהתחלה: צריך להפריד בין שלושה דברים שונים לחלוטין:

• פורמט האודיו שנמצא בתוכן.
• הדרך שבה האות מועבר בין המכשירים.
• יכולת הפענוח והעיבוד של הרסיבר או מעבד הקול.

תמיכה ב-Dolby Atmos על עטיפת הסרט, למשל, אינה מבטיחה שהרסיבר יקבל Atmos. כל שרשרת ההשמעה צריכה לתמוך בהעברת הפורמט.

מה אומרים המספרים 2.0, 5.1 ו-7.1?

המספרים מתארים את מבנה ערוצי הקול, ולא את איכות ההקלטה.

2.0

שני ערוצים: שמאל וימין.

זהו סטריאו רגיל. אין ערוץ LFE נפרד ואין ערוצי סראונד ייעודיים.

2.1

מערכת סטריאו שבה נוסף סאב-וופר.

עם זאת, הסימון 2.1 אינו מספר לבדו את כל הסיפור. ברוב מערכות הקולנוע הביתי הרסיבר יכול להפנות לסאב גם תדרים נמוכים מהרמקולים האחרים, בהתאם להגדרות ה-Crossover וניהול הבס.

5.1

מערך קולנוע ביתי נפוץ הכולל:

• קדמי שמאל
• סנטר
• קדמי ימין
• סראונד שמאל
• סראונד ימין
• ערוץ LFE

ערוץ הסנטר נושא בדרך כלל חלק גדול מהדיאלוגים, בעוד שרמקולי הסראונד מטפלים במידע ההיקפי ובחלק מהאפקטים.

7.1

מערכת 7.1 מוסיפה למערך 5.1 שני ערוצי סראונד אחוריים.

התוצאה היא שלושה ערוצים קדמיים, ארבעה ערוצי סראונד וערוץ LFE.

חשוב להגדיר ברסיבר את מיקום הרמקולים בצורה נכונה. יצרנים שונים משתמשים לעיתים בשמות מעט שונים לערוצי Side Surround ו-Rear Surround.

LFE וסאב-וופר הם לא אותו דבר

זו אחת הטעויות הנפוצות בתחום.

LFE הוא ערוץ מידע בפסקול. סאב-וופר הוא רמקול.

הרסיבר יכול להעביר לסאב גם את ערוץ ה-LFE וגם תדרים נמוכים מערוצים אחרים, בהתאם להגדרת הרמקולים, נקודת החיתוך וניהול הבס.

לכן הספרה ".1" אינה אומרת שכל הבס במערכת נמצא בערוץ אחד בלבד.

מה פירוש 5.1.2, 5.1.4 ו-7.1.4?

כאשר מופיעה ספרה שלישית, היא מתייחסת לערוצי הגובה.

לדוגמה:

• 5.1.2: מערך 5.1 עם שני ערוצי גובה.
• 5.1.4: מערך 5.1 עם ארבעה ערוצי גובה.
• 7.1.4: מערך 7.1 עם ארבעה ערוצי גובה.

רמקולי הגובה יכולים להיות מותקנים בתקרה, על התקרה או, במערכות מסוימות, כרמקולים המכוונים כלפי התקרה ומשתמשים בהחזר שלה.

אלה אינן שיטות זהות.

גובה התקרה, הזווית, חומרי החדר, מרחק ההאזנה ומיקום הרמקולים משפיעים מאוד על התוצאה.

מערכת 5.1.4 שתוכננה היטב יכולה לספק תחושת גובה טובה בהרבה ממערכת גדולה יותר שבה הרמקולים מוקמו בצורה לא נכונה.

ערוצים לעומת אובייקטים

במערכת רב-ערוצית מסורתית, המיקס משייך את הצליל לערוצים מוגדרים: שמאל, מרכז, ימין, סראונד וכדומה.

בפורמטים מבוססי אובייקטים, כמו Dolby Atmos ו-DTS:X, ניתן לצרף לצלילים גם מידע על מיקום ותנועה במרחב.

הרסיבר מקבל את המידע ומחשב כיצד לחלק אותו בין הרמקולים הקיימים במערכת.

זו הסיבה שפסקול Atmos יכול לעבוד עם תצורות רמקולים שונות. המעבד מתאים את הפלט למערכת שהוגדרה אצלו.

Lossy, Lossless ומה שביניהם

לא כל פורמט דחוס הוא בהכרח פורמט גרוע, ולא כל פורמט Lossless מבטיח פסקול איכותי.

איכות המיקס המקורי חשובה לפחות כמו שיטת הדחיסה.

Dolby Digital ו-DTS

אלה פורמטים דחוסים עם אובדן מידע, המכונים Lossy.

הם מסוגלים להעביר אודיו רב-ערוצי מלא ומשמשים כבר שנים בקולנוע הביתי.

Dolby TrueHD ו-DTS-HD Master Audio

אלה פורמטים ללא אובדן, Lossless.

לאחר הפענוח מתקבל המידע המקורי שנמצא בתוך הקידוד, ללא אובדן נוסף שנגרם מתהליך הדחיסה עצמו.

הם נפוצים במיוחד ב-Blu-ray, UHD Blu-ray ובקובצי מדיה באיכות גבוהה.

PCM

PCM הוא ייצוג דיגיטלי של האודיו לאחר הפענוח.

אם נגן המדיה או הטלוויזיה מפענחים בעצמם את Dolby או DTS ושולחים את התוצאה לרסיבר כ-PCM, הרסיבר עשוי להציג PCM במקום את שם הפורמט המקורי.

זה לא בהכרח אומר שמשהו השתבש.

צריך לבדוק אם מדובר ב-PCM 2.0 או ב-Multichannel PCM.

PCM רב-ערוצי יכול להכיל את כל ערוצי האודיו גם אם המילה Dolby אינה מופיעה על צג הרסיבר.

Bitstream

במצב Bitstream המקור שולח לרסיבר את זרם האודיו המקודד, והרסיבר מבצע את הפענוח.

אם רוצים שהרסיבר יקבל ויזהה בעצמו Dolby Digital, Dolby TrueHD, DTS-HD או פורמטים תואמים אחרים, Bitstream או Passthrough הם בדרך כלל המצבים המתאימים.

כמובן, כל המכשירים בדרך חייבים לתמוך בפורמט.

משפחת Dolby

Dolby Digital

Dolby Digital, המוכר גם בשם AC-3, הוא פורמט רב-ערוצי דחוס עם אובדן מידע.

הוא מזוהה בעיקר עם 5.1 ונפוץ בשידורים, דיסקים ומקורות דיגיטליים רבים.

כאשר הרסיבר מציג Dolby Digital, המשמעות היא שזה הפורמט שהגיע אליו. מכאן עדיין אי אפשר לדעת אם הרסיבר מפעיל בנוסף Upmix או עיבוד אחר.

Dolby Digital Plus

Dolby Digital Plus, או E-AC-3, הוא פורמט מתקדם ויעיל יותר ממשפחת Dolby Digital.

הוא נפוץ מאוד בשירותי סטרימינג ומשמש גם להעברת Dolby Atmos בחלק משירותי התוכן.

Dolby TrueHD

Dolby TrueHD הוא פורמט Lossless רב-ערוצי.

הוא נפוץ בעיקר במדיה פיזית ובמקורות בעלי קצב נתונים גבוה יותר.

Dolby Atmos יכול להיכלל גם מעל Dolby TrueHD.

Dolby Atmos

Dolby Atmos מוסיף לעולם הערוצים המסורתי מידע מבוסס אובייקטים ומאפשר למערכת למקם צלילים במרחב תלת-ממדי.

חשוב להבין ש-Atmos אינו מספר לנו לבדו כיצד האודיו מקודד.

Atmos בשירות סטרימינג יכול להגיע על גבי Dolby Digital Plus, בעוד שב-Blu-ray או UHD Blu-ray הוא יכול להגיע על גבי Dolby TrueHD.

לכן שני מקורות שעל שניהם כתוב Atmos אינם בהכרח מספקים אותו סוג זרם אודיו.

גם מספר הרמקולים חשוב. הופעת המילה Atmos על צג הרסיבר אינה יכולה ליצור רמקולי גובה שאינם קיימים.

משפחת DTS

DTS Digital Surround

פורמט רב-ערוצי דחוס עם אובדן מידע והמתחרה הוותיק של Dolby Digital.

DTS-ES

הרחבה ותיקה של DTS שנועדה להוסיף מידע לערוץ אחורי במערכי 6.1 תואמים.

כיום הוא נפוץ פחות, אך עדיין ניתן למצוא אותו במהדורות ישנות.

DTS-HD High Resolution Audio

פורמט רב-ערוצי מתקדם יותר מ-DTS הבסיסי, אך עדיין דחוס עם אובדן מידע.

אין לבלבל אותו עם DTS-HD Master Audio.

DTS-HD Master Audio

פורמט Lossless רב-ערוצי הנפוץ בעיקר ב-Blu-ray ובמקורות מדיה באיכות גבוהה.

במקרים מסוימים קיימת גם ליבת DTS בסיסית לצורך תאימות לאחור.

DTS:X

DTS:X הוא פורמט מבוסס אובייקטים.

בדומה ל-Dolby Atmos, המעבד משתמש במידע הקיים בפסקול ובתצורת הרמקולים שהוגדרה כדי לחשב את אופן ההשמעה.

DTS:X ו-DTS-HD Master Audio אינם אותו פורמט, אף שבמקורות מסוימים DTS:X משולב במבנה ממשפחת DTS-HD.

DTS Virtual:X

DTS Virtual:X הוא עיבוד שנועד לדמות תחושת גובה והיקפיות גם כאשר אין במערכת מערך מלא של רמקולי גובה.

זהו עיבוד פסיכואקוסטי, לא תחליף פיזי למערכת רמקולים מלאה.

Auro-3D

Auro-3D היא שיטה נוספת לאודיו תלת-ממדי המשתמשת במבנה שכבות רמקולים משלה.

היא אינה זהה ל-Atmos או DTS:X ודורשת תמיכה מתאימה הן מצד המעבד והן מצד התוכן.

Upmix הוא לא הפורמט המקורי

רסיברים מודרניים כוללים מצבי עיבוד כמו Dolby Surround ו-DTS Neural:X.

הם יכולים לקחת סטריאו או מקור רב-ערוצי ולהפעיל רמקולים נוספים.

זה יכול להישמע מצוין, אבל צריך להבדיל בין שני דברים:

Input Format הוא האות שהגיע לרסיבר.

Listening Mode או Decoder הוא מה שהרסיבר עושה עם האות לאחר מכן.

אם המקור הוא Dolby Digital Plus והרסיבר מפעיל Dolby Surround, אין כאן סתירה. הראשון מתאר את הקלט, והשני את העיבוד.

HDMI, ARC, eARC ואופטי

HDMI

HDMI הוא החיבור העיקרי בקולנוע ביתי מודרני מכיוון שהוא מסוגל להעביר וידאו ואודיו רב-ערוצי מתקדם באותו חיבור.

אבל עצם קיומה של יציאת HDMI אינו מבטיח שכל פורמט נתמך.

צריך לבדוק את יכולות המקור, הרסיבר, הטלוויזיה והחיבור ביניהם.

ARC

HDMI ARC מאפשר לטלוויזיה להחזיר אודיו דרך כבל HDMI לרסיבר או לסאונדבר.

ל-ARC יש מגבלות רוחב פס ותמיכה לעומת eARC, ולכן לא כל פורמט מתקדם יכול לעבור דרכו בצורה המקורית שלו.

eARC

eARC תוכנן לספק יכולות אודיו רחבות יותר מ-ARC.

עם ציוד תואם ניתן להעביר דרכו פורמטים מתקדמים יותר, כולל אודיו רב-ערוצי ברוחב פס גבוה.

אבל גם כאן נדרשת תמיכה לאורך כל השרשרת.

אם אפליקציית הטלוויזיה אינה מוציאה פורמט מסוים, eARC לא יוכל להמציא אותו.

חיבור אופטי

Optical או S/PDIF עדיין שימושי, אבל רוחב הפס שלו מוגבל משמעותית ביחס ל-HDMI.

הוא מתאים לסטריאו ולפורמטים מסוימים כמו Dolby Digital ו-DTS בסיסי, אך אינו הפתרון המתאים להעברת פורמטי Lossless מודרניים או Atmos במימושים המתקדמים שלהם.

איך נכון לחבר את המערכת?

כאשר ניתן, החיבור הישיר של מקור המדיה לרסיבר הוא בדרך כלל המסלול הפשוט ביותר לבדיקת אודיו:

נגן מדיה / קונסולה / Blu-ray -> רסיבר -> טלוויזיה או מקרן

במצב כזה המקור שולח את האודיו ישירות לרסיבר, והרסיבר מעביר את הווידאו לתצוגה.

במקור כדאי לבדוק הגדרות כמו:

• Bitstream
• Passthrough
• RAW Audio

השמות משתנים בין יצרנים.

לאחר מכן מפעילים תוכן מוכר ובודקים את נתוני ה-Input ברסיבר.

ומה אם המקור מחובר לטלוויזיה?

במערכת שבה סטרימר או קונסולה מחוברים לטלוויזיה והאודיו חוזר לרסיבר דרך ARC או eARC, יש עוד חוליה בשרשרת.

צריך לבדוק:

• האם הטלוויזיה תומכת ב-ARC או eARC.
• האם הפונקציה מופעלת.
• האם יציאת האודיו מוגדרת ל-Passthrough או Bitstream.
• האם האפליקציה עצמה תומכת בפורמט.
• האם הטלוויזיה מאפשרת להעביר את הפורמט ללא המרה.

אם ציפיתם לאודיו רב-ערוצי אבל הרסיבר מקבל PCM 2.0, אחד הדברים הראשונים שכדאי לבדוק הוא הגדרת יציאת האודיו בטלוויזיה.

איך יודעים מה באמת מגיע לרסיבר?

אל תסתפקו בלוגו שמופיע באפליקציה או בפרטי הסרט.

בדקו את המידע שהרסיבר עצמו מציג בזמן ההשמעה.

חפשו שלושה נתונים:

Input / Signal
הפורמט שהגיע בפועל לרסיבר.

Decoder / Listening Mode
העיבוד שהרסיבר מפעיל.

Speaker Output
אילו רמקולים פעילים בפועל.

לדוגמה, אם Netflix או שירות אחר מציגים Atmos אבל הרסיבר מקבל PCM 2.0, העובדה שהשירות הציג לוגו Atmos אינה מוכיחה שהפורמט עבר דרך המערכת.

הרסיבר הוא נקודת הבדיקה החשובה.

מה קורה כשהפורמט אינו נתמך?

כאשר קיימת מגבלה באחת החוליות בשרשרת, יכולות להתרחש כמה תוצאות:

• המקור יפענח את האודיו וישלח PCM.
• האות יומר לפורמט בסיסי יותר.
• תישלח שכבת תאימות לאחור, אם הפורמט מאפשר זאת.
• יתקבל סטריאו בלבד.
• במקרים מסוימים לא יתקבל קול כלל.

לכן לא נכון להחליט שהבעיה היא ברסיבר רק מפני שהוא לא מציג את שם הפורמט שציפינו לראות.

צריך לעבור על המסלול כולו.

פורמט מתקדם לא מחליף כיול

Atmos, DTS:X או TrueHD לא יתקנו מערכת שהרמקולים בה ממוקמים בצורה לא נכונה.

אחרי שהחיבורים והפורמטים עובדים, כדאי לבדוק:

• שכל רמקול מחובר לערוץ הנכון.
• שהמרחקים והעוצמות מוגדרים כראוי.
• שהסנטר ממוקם קרוב ככל האפשר למרכז התמונה ולגובה ההאזנה.
• שרמקולי הסראונד והגובה נמצאים בזוויות מתאימות.
• שנקודת החיתוך של הסאב והרמקולים מתאימה למערכת.
• שתוצאות הכיול האוטומטי הגיוניות גם בבדיקה ידנית.

בהשוואות בין הגדרות או פורמטים כדאי לשמור על עוצמת שמע דומה. אות מעט חזק יותר נתפס לעיתים כאיכותי ומרשים יותר גם כשאין לכך קשר לאיכות הפורמט.

Dolby Vision ו-HDR אינם פורמטי אודיו

Dolby Vision, HDR10 ו-HDR10+ שייכים למסלול הווידאו.

Dolby Atmos, Dolby TrueHD, DTS:X ושאר הפורמטים במדריך שייכים למסלול האודיו.

לכן אפשר לקבל, לדוגמה:

• Dolby Vision עם Dolby Atmos.
• Dolby Vision בלי Atmos.
• Atmos עם HDR10.
• Atmos גם בתוכן שאינו HDR.

האודיו והווידאו עוברים לעיתים באותו כבל HDMI, אבל מדובר בשני סוגי מידע שונים.

תקלות נפוצות

הרסיבר מציג PCM במקום Atmos או DTS:X

בדקו קודם אם המקור מוגדר ל-Bitstream או Passthrough.

אם המקור מחובר לטלוויזיה, בדקו גם את הגדרות eARC ואת מצב יציאת האודיו של הטלוויזיה.

חיבור זמני של המקור ישירות לרסיבר הוא דרך טובה לבודד את הבעיה.

יש קול רק משני רמקולים

בדקו אם הקלט הוא PCM 2.0 או סטריאו.

ודאו שהרסיבר אינו במצב Stereo ושערוצי הסראונד מוגדרים ומחוברים.

אפשר להפעיל Upmix, אבל צריך לזכור שזה עיבוד של הרסיבר ולא ערוצי סראונד שנמצאים במקור.

הדיאלוגים חלשים

בדקו קודם את הסנטר.

ודאו שהוא מחובר לערוץ הנכון, שהעוצמה שלו אינה נמוכה מדי ושמערך הרמקולים ברסיבר כולל Center.

אם המקור הוא סטריאו, הדיאלוג נמצא לעיתים ב-Phantom Center שנוצר בין הרמקול השמאלי והימני.

אין קול לאחר הפעלת eARC

בדקו שהכבל מחובר למחברי HDMI שמסומנים ARC או eARC בשני הצדדים.

ודאו שהפונקציה מופעלת בטלוויזיה וברסיבר ושנבחרה יציאת האודיו המתאימה.

אם אין שינוי, נסו מקור המחובר ישירות לרסיבר. כך ניתן לדעת אם הבעיה קשורה לטלוויזיה, ל-eARC או למקור עצמו.

הרסיבר מציג Dolby Digital במקום Dolby Digital Plus

ייתכן שאחד המכשירים בדרך מבצע המרה.

בדקו את הגדרות המקור, תמיכת האפליקציה ואת מסלול החיבור לפני שמחליפים כבלים או ציוד.

מופיע Atmos אבל אפקט הגובה חלש

זו לא בהכרח תקלה.

לא כל סצנה בפסקול Atmos משתמשת באופן בולט בערוצי הגובה.

אם התחושה חלשה לאורך סרטים רבים, בדקו את מיקום רמקולי הגובה, סוג הרמקולים שהוגדר ברסיבר, המרחקים, הזוויות והכיול.

סדר הבדיקה הנכון

כאשר משהו במערכת אינו מתנהג כצפוי, עדיף לעבוד בסדר קבוע:

1. בדקו איזה פורמט באמת קיים בתוכן.
2. בדקו איזה אות המקור מוציא.
3. ודאו שהחיבור מסוגל להעביר אותו.
4. בדקו אם הטלוויזיה נמצאת באמצע השרשרת ואם היא מעבירה את האות ללא המרה.
5. בדקו את ה-Input שמציג הרסיבר.
6. רק לאחר מכן בדקו את מצב העיבוד והרמקולים הפעילים.

הגישה הזאת חוסכת הרבה החלפות כבלים, שינויי הגדרות ורכישת ציוד שלא באמת היה מקור הבעיה.

בקולנוע ביתי, שם הפורמט הוא רק חלק מהתמונה. מה שקובע הוא כל השרשרת: המקור, ההגדרות, החיבור, הפענוח, הרמקולים והכיול.

כשמבינים מה קורה בכל אחת מהחוליות האלה, גם תקלות שנראות מסובכות הופכות בדרך כלל לבעיה שאפשר לאתר בצורה מסודרת.